ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

    משקיף מלמעלה
    עם צאת ספרו עשר אגורות ליאוניד פקרובסקי מסביר מדוע כעת הוא קצת פחות מתנשא על עמוס עוז ולמה הוא לעולם לא ירגיש שייך לכאן
    ראיון עם גילי איזיקוביץ, הארץ 
     
     
    קול חדש - חם ובהיר וחכם  
     
     
    מה שחושבים שירה
     
    יופיו בהחלט ידוע
     
     
    זו לא הדאגה שלי
    שירה שיש בה רגישות עליונה כלפי סבלו של החלש וביקורת נוקבת כלפי החברה המאפשרת אותו; זוהי שירה שמעצבת דיוקנאות של פרטים חסרי-שם, המהווים תמונה מדוייקת של העולן שבו הם חיים ומעל הכל זוהי שירה של אישה בעלת נוכחות, רגישות עצומה וכוח חיים עז
    בכל סרלואי על לילות חשון | קדיה מולודובסקי 
     
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
     
    עשרת הספרים הישראלים שאתם אמורים להכיר
     
    הארץ ב"קריאת חובה" עם קלאסיקות ישראליות שאמורים להכיר.. .

    המשך >>> 

    להמלצות נוספות >>


    אִמרות משפחה
    אִמרות משפחה  / נטליה גינצבורג


    את 'אִמרות משפחה' כתבה נטליה גינצבורג כמעט באמצע הקריירה הספרותית המרשימה שלה, לאחר שכבר היתה מאחוריה שורת רומאנים מופתיים. אבל הרומאן הזה הוא שהפך בבת-אחת אותה גם לסופרת של המוני קוראים: למעלה מחצי מיליון באיטליה עצמה.

     המאורעות, הדמויות והשמות בספר מציאותיים. "לא המצאתי דבר... כתבתי רק מה שאני זוכרת", כותבת גינצבורג, אבל דווקא בגלל מגבלותיו של הזיכרון יש לקרוא את הספר "כאילו הוא רומאן". ואכן, הספר הזה אינו אוטוביוגרפיה. לאורך רובו, נטליה לוי (שם נעוריה) היא בו רק העין הצופייה והאוזן השומעת מול בני-המשפחה והדמויות הקשורות בהם.

     לא המאורעות עומדים במוקד, אלא הפרישׂה האסוציאטיבית של אופני-הדיבור עליהם, הביטויים החוזרים-ונשנים שהיו אומרים במשפחה לאורך שנים ארוכות. דומה שאין בספר שום דיבור שנאמר רק פעם אחת. הביטויים העליזים הללו, שמאמצת לעצמה המשפחה, הם בעצם גרעינים תמציתיים של סיפורים ואנקדוטות. ומאחר שהם חוזרים ומושמעים במצבים שונים זה מזה, הם נעשים מעין מטבעות-לשון פרטיות ומטאפורות של הזיכרון המשפחתי. מכלול הסיפורים ואוצר הביטויים הם אבן היסוד של האחדות המשפחתית, העדות לגרעין החיוני שבה.

     המסגרת הכרונולוגית של הספר היא ימי טוֹרינו של גינצבורג, עד סוף חייה בבית הוריה (היא חיה עם הוריה עד גיל 34, כשכבר היו לה שלושה ילדים). מאורעות גורליים רבים סוחפים את התקופה. מלחמת-העולם השנייה חותכת כסכין באמצע הרומאן את השלווה המשפחתית הנאיבית. דמויות מן העידית של השמאל האיטלקי, של המאבק בפאשיזם ושל התרבות האיטלקית קשורות בבני משפחת לוי ומסתובבות בספר. אך כל הדמויות הללו מתוארות בו במבט "מלמטה", כבני-אדם של יום-יום, וכל מה שטראגי, דרמתי או פוליטי משוטח ומאופק ומובלע בפַּכִּים השוליים, האקראיים, שנספחו אליו, בפואנטות שהספר משופע בהן. בדיוק יכולת האיפוק הזאת היא שהופכת את גינצבורג לסופרת הגדולה שהיא ויוצרת אפקט מצמרר.

     הרומאן של גינצבורג ראה אור לראשונה בעברית ב-1988, תחת השם 'לקסיקון משפחתי'. התרגום ההוא, בנוסף לשגיאות ולאי-הדיוקים שבו, היה רק הד קלוש ללשון הגינצבורגית, שהתרגום החדש מנסה להתקרב אליה ככל יכולתו.

      נטליה גינצבורג: אומץ היא מילת המפתח
    הסופרת שהחלה את דרכה בשם בדוי, והתנגדה נחרצות למשטר הפשיסטי, הפכה לאחת מהסופרות החשובות במאה-20 שאירועיה הקשים השתלבו בסיפורי המשפחה שכתבה. בעקבות הרומן "אמרות משפחה": יותם שווימר עם קווים לדמותה של נטליה גינצבורג
      למה דווקא מדגסקר?
    הערות בשולי 'אִמרות משפחה'  - מנחם פרי משתף בכמה תובנות 
     טעימה מהספר

     

     

    שם ספר:  אמרות משפחה
    שם הספר בלועזית:  Lessico famigliare
    מחבר/ת:  נטליה גינצבורג
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    בשיתוף הוצאת:  עם עובד / הספריה לעם
    סדרה:  הספריה החדשה
    מתרגם/ים:  מרים שוסטרמן-פדובאנו, מנחם פרי
    מספר עמודים:  228
    מקור / תרגום:  תרגום
    דאנאקוד:  31-5114
    מועד הוצאה לאור:  2012 / תשע"ג

    מחיר :  92.00 
    מחיר באתר:  64.00 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור