הדחיפה

שלוש נובלות: אני כוכב נולד, נירה, הדחיפה

הזוכָה בתחרות "כוכב נולד" בורחת מהכוכבוּת, מסתתרת מפניה ומגלה משהו מרעיש על משפחתה; אישה צעירה מתאהבת בגבר ששב לארץ לאחר היעדרות ממושכת ואינו מוצא את מקומו; שתי ילדות משוטטות בעיר הגדולה, רחוק מהבית, לא רחוק מהים.
בשלוש הנובלות בספר הדחיפה מנהלות הדמויות מערכת יחסים זוגית עם דמות "כפילה", נפש תאומה שיכולה להושיע אותן ממצוקה ולהוביל את חייהן לכיוון לא צפוי. אלא שהכוח להושיע נושא בחובו גם כוח להרוס.
בלשון חסכנית וברגישות רבה לזיקות בין בני אדם, מוליכה נגה אלבלך את זוגות דמויותיה סביב מחווה אחת קטנה –הסטת שיער מהאוזן, הרמת ידיים אל על, דחיפה – אירועים זעירים לכאורה שלאחריהם לא יוכלו החיים לשוב ולהיות כפי שהיו.

הספר זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים תשע"א.
מנימוקי השופטים:
"בסיפורת של נגה אלבלך מצוי ריאליזם שמחוות זעירות משבשות אותו. בכתיבתה מקופלת מוזרות מרתקת, שמעמידה בספק את החיבור בין הדברים הפשוטים. נגה אלבלך מציעה פרוזה רגישה, יומיומית למראית עין, שמתוכה מבליחים רגעים של יופי."

איירה ג'ני מייליכוב

ספר נהדר, "הדחיפה" הוא ספר אופטימי ומלא חמלה בצורה בלתי רגילה.

...אלבלך מתבוננת ברגישות בפרטי המציאות הזעירים ביותר - בניתוחים להגדלת שדיים, בתנאי הקופאיות בסופר, במותגי אופנה - והופכת אותם ביד אמן לביטוי לנלעגות ולטרגיות שבקיום המודרני. ואולם, גם כאשר הביקורת חריפה, היא ניתנת תמיד ממקום מלא חמלה, ומתוך הבנה שהגיבורים אינם אשמים במצבם...

...הדיאלקטיקה המטלטלת הזאת הופכת את "הדחיפה" לספר משובח. אלבלך משתמשת בחומרים השגרתיים ביותר בתרבות הפופולרית אך מצליחה לטעון אותם במורכבות וברגישות  יוצאות דופן. היא צינית עד כאב, אר גם אנושית ומלאת אמפתיה. היא כותבת בלשון הווה תכליתית ומנוכרת, אד גם טווהדיאלוגים נפלאים, חמים ומרגשים. היא נעה בין ריאליזם מוקפד לסוריאליזם על גבול האבסורד. הכתיבה שלה לא מציעה פתרונות אר בהחלט מציעה נחמה.
דני לוזון, ישראל היום

נגה אלבלך, עורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, היא האישה שהביאה אלינו את יצירות המופת של דיוויד פוסטר וואלאס האמריקאי, כך שאנחנו כבר לטובתה כשהיא משיקה קובץ נובלות ראשוןמפרי עטה, "הדחיפה", ובו שלוש עלילות אורבניות יפהפיות, שדרכן משתקף הטעם הספרותי המעודן והמבריק שלה. יש כאן איזה נתק מסוים מהסביבה, שחולף על דמויות נשיות, שברגע אחד לא מוצאות את עצמן בתוך כל הרחובות האלה והאנשים הטרודים והנחפזים לדרכם. זה רגע של שקט עמוק, מהדהד, שאחריו צריך למצוא שוב את הדרך, גם אם הרגע זכית בכוכב נולד, גם אם את מרגישה קצת אבודה, גם אם את רק ילדה שעוד לא יודעת בדיוק איך מתנהגים. מה שבטוח, נולדה כאן סופרת שהיא לא כמו כולם.

רן בן נון, ידיעות אחרונות 

הדרמה היא בתוכנו 

לדבר כדי להיות קיימת
"אי-השפה מעניינת לא פחות מהשפה עצמה. השתיקה - בין אם רוצים לדבר אבל אין יכולת, ובין אם יכולים לדבר אבל אין רצון – היא לרוב אות למצוקה".
נגה אלבלך מדברת

קפקא גרם לי לעזוב את שוק ההון"
נגה אלבלך בראיון  ליותם שווימר

אני כוכב נולד
טעימה מהנובלה הראשונה

* מדברי הביקורת על הנובלה "נירה":
"את הרגע של הידיים המורמות בסיפור "נירה" של נגה אלבלך אני לא חושב שאשכח  [...]
אני מציע לאוהבי ספרות לזכור את השם נגה אלבלך. לאחרונה היא הוציאה ספר ילדים ("אלי פורש כנפיים"), אבל הנובלה שבקובץ הזה – "נירה" – מעוררת ציפייה לקרוא עוד יצירות שלה.
[...]
אלבלך מנצלת את ההתמשכות של הנובלה, וגם את הקטיעה שלה, כדי להכניס אותנו בשקט, בלשון נקיה ומאופקת, אל תוך ניסיון אחד נואש של שני אנשים להציל את עצמם מן הסתמיות שלהם, ואל תוך המפלה של הניסיון."
נסים קלדרון, YNET, 10.10.2010

"בעולמות העבודה והאמנות עוסקת הנובלה הטובה בקובץ, של נגה אלבלך. זו נובלה ישירה ומרגשת, כמעט לא מסוגננת. הנובלה כולה דנה במתח בין היחיד-כשהוא-לעצמו והיחיד-המופנה-לאחרים."
אריק גלסנר, מעריב, 17.9.2010

"סיפורה הכתוב נפלא, של אלבלך, נקרא "נירה". [...] אלבלך מתגלה כאן, לפחות לטעם קורא זה, כטובה שבכותבות מאז אורלי קסטל-בלום – לא פחות.
החדשה המרעישה בעבורי בכתיבה של אלבלך היא רכותה ומלאותה. היא אישה שכותבת כמו אישה. היא אינה צריכה להיות יונה וולכית, שתמיד פרועה יותר מהפרועים שבמשוררים הגברים, ואינה צריכה להיות קסטל-בלומית, שחדה יותר מן החדים שבגברים. עבורי זוהי בשורה גדולה לכתיבה הנשית במקומותינו. אישה שכותבת כאישה ואינה נופלת או מתבטלת בפני אף אחד."
אורין אריה מוריס,  מקור ראשון, דצמבר 2010.
 
"נגה אלבלך פותחת צוהר גדול לסיפור אהבה מוזר, מעט סתום - וזאת לטובה - ומחממת את הלב כשהיא כותבת על הצורך הבסיסי הזה של הסבל כעינוי מענג."
יורם קניוק, הארץ, מוסף ספרים, 15.9.2010

* על הסיפורים הקצרים שהתפרסמו בספר 'מי מפחד מוירג'יניות':
"יש משהו עוצר נשימה בסיפורים של נגה אלבלך שיגרמו לאוהבי הספרות לתלות בה תקווה ולעקוב אחריה."
נסים קלדרון, 3.12.09 YNET