אוגוסט הוא יצירת הפרוזה האחרונה של הסופרת המזרח גרמנייה כריסטה וולף, שאותה כתבה כמתנה לבעלה לכבוד יום נישואיהם ה-60. זוהי יצירת מופת צנועה, חכמה, שבקול שקט ובהשלמה מספרת על בני אדם, בעיקר ילדים, שנקלעו לסופת האירועים ההיסטוריים של אמצע המאה העשרים. במרכזה עומד אוגוסט, דמות מתוך הרומן האוטוביוגרפי שלה דפוסי ילדות, שראה אור ב-1976.
יותר משישים שנה אחרי שהתרחשו הדברים, עדיין חיים ברוחו של אוגוסט זיכרונות הימים שבילה ב"טירת העש". כך כינו את בית החולים המאולתר לחולי שחפת שבו אושפז אחרי שאיבד את אִמו בהפצצת רכבת בעת מנוסתם בתום המלחמה. הוא עצמו היה אבוד אלמלא זכה לתשומת הלב של לילוֹ המרדנית בת השבע-עשרה, שהייתה בין המאושפזים במקום, ושהעניקה לחייו המרפרפים רגעים של אושר.
הזיכרונות עולים בו כשהוא מסיע באוטובוס קבוצת מטיילים קשישים בחזרה לברלין. זיכרונותיו מלילוֹ מתערבבים בזיכרונותיו מטרוּדֶה, אשתו המנוחה, וכמו מכפילים את תחושת הבדידות, אך גם מציעים נחמה.
כריסטה וולף (2011-1929) הייתה מאנשי הרוח הבולטים של גרמניה המזרחית, וזכתה להערכה רבה גם במערב. בשנות ה-80 בלטה בין הדורשים שינוי, שלימים הביא לנפילת חומת ברלין.