קאזואו אישיגורו, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2017, שנולד בנגסאקי, יפן, ב-1954, והובא לאנגליה בגיל חמש, נחשב היום לאחד מגדולי הספרות האנגלית העכשווית, "אולי המאַתגר שבכולם, הבלתי-קונבנציונלי, האחר-והיחיד". הקוראים בארץ מכירים אותו בעיקר בזכות 'שארית היום', רב-המכר הבינלאומי, שתורגם ל-28 שפות, ונמכר בכשני מיליון עותקים.
'כשהיינו יתומים' (2000) הוא רומן עתיר מתח והרפתקאות. הוא נראה תחילה כרומן מסתורין הבנוי סביב תעלומה, ובמידה מסוימת נשמר הדגם עד הסוף: בתום החיפוש אחר הפשע האבוד תיפתר התעלומה, ובאופן לא צפוי.
לכריסטופר בֶּנקס, המספר וגיבור הספר, יש אמביציה אחת, מאז משחקי ילדותו, להפוך לגדול הבלשים באנגליה, דוגמת שרלוק הולמס. מפעמת בו איזו תחושת שליחות להתמודד ראש-בראש עם הרוע של העולם (במיוחד על סף מלחמת העולם השנייה), אבל השאיפה הבוערת שלו נעוצה בעיקר בפרשה אפלה מגיל שמונה: היעלמות שני הוריו, בהפרש של חודש, במושבה הבינלאומית של שנחאי, בשנות העשרֵה של המאה.
גם כעבור כעשרים-וחמש שנים, בלונדון, אין לו ספק שהוריו נחטפו בילדותו (בידי כנופיה של סוחרי אופיום), ושיום יבוא והוא יפצח את התעלומה ויגאל אותם. לשם כך הוא חוזר ב-1937, בעיצומה של מלחמת סין-יפן, לעיר ילדותו שנחאי, כשהוא כבר גדול הבלשים האנגלים. איכשהו, הוא בטוח שבכך גם יציל את האנושות מן הקטסטרופה הממשמשת-ובאה.
אחרי הגיחה לרומן לא-ריאליסטי ב'באין נחמה', מרשים עכשיו אישיגורו ב'כשהיינו יתומים' ביכולת לכתוב רומן מבריק, כביכול ריאליסטי לחלוטין, אבל כזה שנושק בהזוי המאוּיָם.