טקסטיל

בין אם בעלת מפעל פיג'מות, שמשווק תוצרתו לאוכלוסיה החרדית, לבין אב, מדען מחונן העסוק בהמצאת מדי מגן נגד טרור, מתחוללת החניכה של בתם, לירית, שסופה לקחת את הפיקוד.

דַעאֵל גרובר, צלף בשירות סדיר, מנצל את ההפוגות בין סיכולים של מבוקשים וירטואוזים כדי לקרוא יצירות מופת מן הספרות. כמעשה של איזון יש לו צורך להתחבר לדבר מה נשגב, לקרוא ספרים רבים "לרוחב" בו-זמנית, במטרה לשמור על חשיבה מרחבית.
    אמו, מֶנדי – בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית ללא חשש שעטנז – נכנסת זו הפעם השמינית לניתוח פלסטי, הפעם להשתלת שְכָמות תותבות, במקום הישנות שנשחקו לה. רק מעטים יודעים שהסיבה האמיתי לניתוחים שלה היא ההרדמה הכללית וההתאוששות מסיחות-הדעת, הנחוצות לה כדי לעמוד במתח של השירות הצבאי של בנה.
    בעלה, עירד גרובר, ממציאן מחונן וחתן פרס ישראל, עסוק כרגע במשהו שיביא לו את הנוֹבּל: פיתוח חליפת מגן קלה בעידן עולמי של בטחון אישי מעורער – "מדי טרור", שיהפכו את ישראל למעצמה של טקסטיל בטחוני. המחקר המקרטע שלו תלוי בפיתוח גֶנֶטי שיחולל יִצוּר קורים מוגבר אצל עכבישות הזהב, שקוריהן מפורסמים בחוזקן.
    בניסיון להציל את מחקרו ממריא עירד לארצות הברית לפגוש את העכבישנית בהט מֶקפיי, ישראלית-לשעבר ומעריצה של רוֹד סֶרלינג, פרופסורית לזואולוגיה באיתקה שהתקדמה בפרויקט מדי מגן בארצות הברית. מקפיי עוברת כעת הסבה מקצועית להיות רָבָּה רפורמית, בתקווה למהפך בחייה. 
    כשאמהּ בניתוח ואביה בארצות הברית נקראת בתם של הגרוברים, לירית בת ה-22, מש"קית-נפגעים לשעבר שכרגע מגדלת ירקות בגן-עדן אורגני בדרום הארץ עם החבר המשעמם שלה, ומתבקשת לקחת את הפיקוד על המפעל. 
    מהפכים גדולים יתחוללו בחיי כל הדמויות הללו. בוירטואוזיות, ובדמיון מתפרע וכה אמין, תארוג אותן המחברת שתי-וערב לעלילה שועטת קדימה, רצופה רגעים מחשמלים. החגיגה הלשונית, החריפות של האפיון, הברק של העלילה, הדמיון המשולח – חוברים כאן לקומדיה גרוטסקית, מצחיקה עד אימה, ובו-בזמן לא רק נוגעת ללב, אלא גם נוגעת בלב-לבה של המציאות הישראלית העכשווית.

"כל כך גאוני, כל כך סהרורי, כל כך אורלי קסטל-בלום" (רן בן-נון, ידיעות אחרונות). "קומדיה ישראלית מטורפת, נהדרת, מצחיקה... אינספור הברקות ופנינים זרועות לאורכה ולרוחבה" (מנחם בן, מעריב). "מסע לשוני וירטואוזי, מצחיק ומבעית, אל לב הבנאליה הישראלית" (אריאנה מלמד, ynet ). "ספר מורכב, רב פנים, נוגע ללב, ועם זאת משעשע ולעתים אף מצחיק עד דמעות... רומן נפלא" (סמדר שיפמן, הארץ ספרים). "קסטל-בלום דולה מן המציאות את הזעיר שבניואנסים, רואה ושומעת למרחקים אדירים" (דפנה לוי, Time Out ). "איזה כיף לקרוא אותה" (מירי פז, גלי צה"ל). "סיפור בדים עצוב ומצחיק, משעשע ומזעזע בו זמנית" (דפנה שחורי, nrg ). "ללא ספק אחד הספרים הטובים שיצאו לאור השנה" (שולמית דווידוביץ, מודיעין ניוז)