ש"י עגנון נזקק כידוע תכופות לאוצר הסמלים הקבלי-חסידי, שבמרכזו אילן הספירות והשפע האלוהי, שבו יחסי הקדוש-ברוך-הוא ושכינתו מתוארים במונחים מחיי האישות – זיווּג, גירושין, עגינוּת. באמצעות סימבוליקה ישנה-נושנה זו, השכיל לבטא עולם רעיוני מעודכן ומודרני בתכלית, שאינו דומה כלל לעולם האמונה התמים, תרתי משמע, של "מחזיקי נושנות".
הספר ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון מציג את יצירת עגנון בעיקר מצִדה המודרני והאקטואלי. בין השאר, הוא מצביע על הקשר שבין מועד כתיבתם ופרסומם של סיפורים (כדוגמת "עגונות", "והיה העקוב למישור", "בדמי ימיה", "פנים אחרות", "שבועת אמונים", "האדונית והרוכל, "מעשה העז" ו"הרופא וגרושתו") ושל רומנים (כדוגמת "סיפור פשוט", "תמול שלשום" ו"שירה") לבין המציאות החוץ-ספרותית בת-הזמן, ומראה כיצד הצליח עגנון לשלב אמירות עדכניות מובהקות בחסותן המגוננת של אגדת קדומים תמימה-למראה, או של תמונת פולקלור תמימה-למראה. עגנון מתגלה כאן כ"בעל מחשבות", שניחן בתובנות היסטוריוסופיות מורכבות, שמבטו הרב-זוויתי משאיר לא אחת את הקורא בחוסר ודאות, עם סקרנות שאינה באה על סיפוקה עד תום.
פרופ' זיוה שמיר היא מרצה וחוקרת ספרות מאוניברסיטת תל אביב וממכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית (כיום, מרכז קיפ לחקר הספרות העברית). חיברה ספרים רבים בחקר הספרות, בעיקר על יצירת ביאליק ואלתרמן, וערכה ספרים רבים (בהם – בשיתוף עם דן לאור ועוזי שביט – את הספר מבעד לפשטות: "סיפור פשוט" של ש"י עגנון בראי הביקורת (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1996).