הספר בדרך לבית אבא מַפנה זרקור אל שישה מסיפורי "ספר המעשים" של עגנון ואל הנובלה שלו בלבב ימים. כיצד נולדה דמותו הפלאית של חנניה, גיבור הנובלה, כפילו האגדי של ביאליק? במסעו לארץ ישראל, התעכב ביאליק בגרמניה, ובעידוד עגנון עבר לגור כשנתיים בעיר הקיט הקטנה והנידחת באד הומבורג. אביר השירה העברית והסופר הצעיר שמואל יוסף צ'צ'קס (עגנון) הילכו יחדיו בשבילי העיר ובשבילי הספרות העברית, ושוחחו שיחות ארוכות.
קשה להבין מדוע לא תיעד עגנון שיחות אלה, אף לא את מקצתן. אילו עשה כן, היה בידינו אחד המסמכים המרתקים ביותר בתולדות הספרות העברית. שמא ביקש להסתיר פרק זה בחייו ולהוריד עליו מסך? שמא ביקש להתכחש למורשת ביאליק ולמרוד בה? הספר בדרך לבית אבא מנסה למלא את החסר: לאתר ולתאר את עקבות השפעתו של המשורר ואת רישומה ביצירת עגנון. מתברר שדיוקן ביאליק "מצויר" בחלק מסיפורי עגנון, ועל פניו פרושׂה מסכה אגדית. סיפוריו המֶטָא-ראליסטיים של "ספר המעשים" מתגלים כאן כסיפורים שהגיבו תגובה מיידית על ענייני השעה "הבוערים", אלא שהם הסתירו את האקטואליה ואת אותותיה מאחורי שבעה צעיפים של סמל ומשל.
פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ומורה במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמדה בראש בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית. למחַברת ספרים רבים, בעיקר על ביאליק ואלתרמן. ביחד עם דן לאור ועוזי שביט היא ערכה את קובץ המחקרים על עגנון מבעד לפשטות (1996), ובשנת 2010 פרסמה בהוצאת הקיבוץ המאוחד את סִפרה ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון, החוקר מבחר רחב מיצירותיו של גדול הפרוזאיקונים העבריים.