בספר זה בוחנת זיוה שמיר את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן. ספרה הקודם על אלתרמן 'עוד חוזר הניגון' (תשנ"ט) התמקד בשירים המוקדמים, לרבות שירי העלומים שנגנזו, מתוך טקסטואלית המתמקדת במבע, לעומתו, על עת ועל אתר אוחז בגישה קונטקסטואלית וחותר לחישופם של הרעיונות הפואטיים והפוליטיים המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה. ההיה אלתרמן "משורר חצר" או "משורר לאומי?" כיצד התנער מן הדימוי של משורר "גולה" ו"מקולל", שרווח באסכולת שלונסקי, והיה למשורר המעורב עד צוואר בבעיות הכלל? האם ניתן לאתר רמזים פוליטיים גם באותם שירי טבע "תמימים" שנכתבו כביכול ממרומי מגדל השן של האמנות הצרופה? אלו תשובות שילב המשורר בין השורות לאויביו ולמקטרגיו? הספר מתאר את התמורות שנתחוללו ביצירה האלתרמנית במעברה משלב לשלב, מסגנון אחד למשנהו, ואגב כך שופך אור חדש גם על תקופות ועל חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לצל ולשוליים ("עיר היונה", "שיר עשרה אחים", "שירים על רעות הרוח", "שירים על ארץ הנגב", "פונדק הרוחות", "חגיגת הקיץ" ועוד). פרופ' זיוה שמיר, ראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב, חיברה עד כה שמונה ספרי מחקר וערכה למעלה מעשרים קובצי מחקרים על משוררים מרכזיים (מיל"ג וביאליק ועד לאלתרמן ורטוש) ועל סופרים מרכזיים (מעגנון ועד לאברהם ב' יהושע). כיום היא עוסקת בעריכת איגרות אלתרמן.