עיונים בספרו של א.ב. יהושע "מסע אל תום האלף", שמוליך את הקורא אלף שנה לאחור, אל סוף המילניום, לתקופה רצופת שאיבות אסכטולוגיות ורדופת חזיונות אפוקליפטיים. ניתן לראות בה בנקל את התקדים לעידן אי התבונה של סוף האלף השני, על השאיפות הפונדמנטליסטיות והמיסטיות הצצות בו חדשות לבקרים. הספר זכה מיום הופעתו לעשרות תגובות, תודות לחדשנותו הרבה ולאופן האקספרימנטלי, הפוסט-מודרניסטי, הטורף את כל המערכות ומחייבנו לבחון אותן בחינה מחודשת. לפנינו התמודדות ראשונה מסוגה עם תחושת סוף המילניום, אגב ניסיון לשחזר תקופה שאפילו ההיסטוריונים מתקשים לשחזרה, מחמת מיעוט הדוקומנטציה.
ישנה כאן התמודדות מקורית עם סוגיית הפמיניזם בראי ההיסטוריה, עם סוגיית ההתבוננות ב"אחר", עם סוגיית הניעות החברתית (עלייתן ושקיעתן של אליטות) וכיוצא באלה סוגיות המעסיקות את החשיבה בימינו. הרומן מראה את יחסיותם של מושגי המזרח והמערב, הרגש והשכל, העליונות והנחיתות החברתית.
האם לפנינו מאותם רומנים היסטוריים, המסירים את האבק מעל לתקדים ישן נושן כדי למתוח קו ישר של הקבלה למציאות אקטואלית, המרתיעה את האמן מלגעת בה בהיותה נודפת ריח של צבע טרי?
בקובץ שלפנינו אסופה של תגובות ראשונות על רומן וירטואוזי זה. המאמרים נעים בין פרשנות פנים ספרותית לבין פרשנות קונטקסטואלית רב תחומית, בין פרשנות פסיכולוגיסטית לפרשנות חברתית, בין פרשנות היסטורית לפרשנות אקטואלסטית. במלוכד, יש במאמרים המובאים כאן כדי לסייע בהבנתו של אחד הרומנים הנועזים והמקוריים של הספרות העברית בת זמננו.