איש אחד התדפק על שער המלך, ואמר לו, תן לי ספינה. בבית של המלך היו עוד שערים רבים, אבל זה היה שער הבקשות. כיוון שהמלך בילה את כל זמנו בישיבה ליד שער התשורות (תשורות שהביאו לו, יש להבין), הרי בכל פעם ששמע מישהו דופק על שער הבקשות, היה מתעלם מנוכחותו, ורק כאשר הפך ההדהוד המתמשך של מקוש הברונזה לא רק פומבי אלא אף שערורייתי והטריד את מנוחת השכנים (האנשים התחילו להתלחש, איזה מין מלך יש לנו, שאפילו אינו עונה), רק אז היה מצווה על המזכיר-הראשון ללכת ולברר מה רוצה האיש, כי לא היתה דרך להשתיק את העניין...
כך נפתח הסיפור של סאראמאגו, אגדה מודרנית על החירות להיזרק אל הלא-ידוע. בעוד רוב האנשים מתעניינים באיים הנעלמים רק כשהם חדלים להיות נעלמים, ויש להם צורך לדעת-מראש לאן מועדות פניהם – נדע מהו האי הנעלם שמחפש האיש רק כשנגיע אליו, וכנראה אף-פעם לא נגיע, כי אם נגיע הוא יחדל להיות נעלם...
אף האדם הנוסע כמוהו כאי, ועליו לצאת מעצמו כדי לראותו. לפיכך "הסיפור על האי הנעלם" הוא גם סיפור על הזוגיות, על ההתבודדות בשניים, המאפשרת לנו לצאת מעצמנו, בלי לעזוב, כדי לחפש את עצמנו. לחפש, לאו דווקא למצוא.
זהו סיפור שופע חן והומור, תענוג צרוף של רגש, שנינות וקסם.
הספר כולל 27 ציורי צבע של אסף בן צבי המקיימים דיאלוג מרשים עם דמיונו הבלתי-נדלה של סאראמאגו. הוא ראה אור בעברית ב-2002, כמחווה של הספריה החדשה לאחד מגדולי הסופרים שלה, במלאת שמונים למחבר. אולם הוא בראש-ובראשונה מתנה לעצמנו, לכל מי שיודע שהספרות העולמית בפתח המאה העשרים-ואחת היתה חסרה המון בלי החוויה, הריגוש והתובנות האנושיות שספריו של סאראמאגו מעניקים לנו