רק סאראמאגו, הסופר הכי חי באירופה, יכול להפיח רוח-חיים כזאת, חום אנושי כזה, זרימה עוצרת נשימה, בחומריו של הרומן. האלכימיה של כישרונו העצום הופכת כאן את החימר לזהב ספרותי.
סיפּריָאנוֹ אַלגוֹר, קדר בן 64, אלמן, חי עם בתו מרתה ועם בעלה מרסאל בכפר שחיו בו גם אבותיו. את כלי-החרס שהוא מייצר הוא מספק לקניון העירוני, מרכז בולעני הולך-ומתפשט. אך הקניון מנתק את הקשר המסחרי – הלקוחות כבר אינם מעוניינים בכלים הללו. מרסאל עובד כשומר בקניון, עבודה שהיא על גבול המעקב והריגול, ומצפה לדרגת שומר-תושב, שתזכה אותו בדירה בתוך הקניון.
ויש כמובן אשה נוספת, שסיפריאנו פוגש בבית-הקברות: אלמנה צעירה, שלא נראית כבת יותר מ-45. תהיה איפוא גם אפשרות לאהבה חדשה, אך זו נראית לא-מציאותית כרגע, לא הוגנת. ובשביל לרקוח מה שאנו מצפים מסאראמאגו, רצוי גם כלב, שיחשוב לפעמים במקום אדונו, והוא אכן מופיע – כלב רגיש ופיקח, שלא רק יאפשר מהלכים חשובים בעלילה, אלא גם יספק לסאראמאגו את החירות של נקודות-המבט המתחלפות שכה אהובות עליו: לעצור לרגע ולראות אחרת, עד שתתקבל אותה זרימה שבעודה זורמת לכיוון אחד, היא בעצם מתקדמת בכיוון לא-צפוי.
בהיעדר ביקוש לעבודותיו, לאלגור אין ברירה אלא להצטרף לבתו ולבעלה, ולעבור לחיות בקניון, סמוך על שולחנם, בלי מחר, בלי שתהיה לו תשובה לשאלה, מה אני עושה עכשיו ולמה. הקניון לכאורה מאיר-עיניים ללקוחות ולדיירים, אך למעשה הוא עולם סגור של תחליפים, המבטל את האוטונומיה האנושית של השוהים בו. שלל האורות הוא רק צל של עולם. יום אחד יחשפו חפירות-בנייה בקניון משהו מסתורי, מפחיד, שדורש חקירה זהירה וממושכת. כך יתחיל המהפך, ומה שנראה סופי, סגור, כובל ומצמית – ייפתח לפתע.
זהו ספר שמעמיד מול הטוטליטריות המצמיתה, שיודעת-במקומך, את הרוח שמפיחה בחיים רוח-חיים: הלוא היא חדוות העשייה, וקיומו של מחר, שבו גם יקשיבו למי-שאתה, ותהיה בו אהבה.
קישורים
לכל ספרי סאראמאגו באתר>>