במונוגרפיה שלו, מתמודד יצחק לאור עם התיאטרון של חנוך לוין, ועם תפיסתו האמנותית כפי שנוצרה בסאטירה הפוליטית, בקומדיות ואחר כך במחזות המיתוס. במרכז ניצב התיאור המיוחד לקומדיה של חנוך לוין, זו המתרחשת סביב העדרה של דמות אב וסביב מרכזיותן רבת המשמעות של האשה והאם. לאור קורא את מכלול יצירתו של לוין באמצעות תורת הספרות, הגל, ניטשה ופרויד, מהם הושפע המחזאי, והוא מעמיק את הניתוח בעזרת הכתיבה התיאורטית של לאקאן, ז'יז'ק, דלז והוגים אחרים בני זמננו. בלשון בהירה ומרתקת נחשפות שוב גאונותו של חנוך לוין ומרכזיות יצירתו בספרות העברית החדשה.
המשורר והסופר יצחק לאור פותח בספר זה מרחב אינטלקטואלי נועז. ברוחב השכלה, השראה, וּוירטואוזיות, הוא מוליך אותנו לתובנות מאירות על חברו הטוב, חנוך לוין, ועל האופן המרתק שבו אפשר לכתוב ניתוח של יצירות ספרות.
"אנחנו", כלומר אנשי השירות, העבדים
יצחק לאור מנסה לתפוס את השור בקרניו ולקשור בין החידתיות המקיפה את לוין לבין התשוקה לדעת מה מסתתר מאחורי החידה. לראשונה מוצע לקורא חיבור ראוי לשמו המקשר את האספקטים האמנותיים, הביוגרפיים-פסיכולוגיים והממד החברתי-פוליטי לכלל אינטרפרטציה קוהרנטית לעולמו של לוין.
אראלה בראון, הארץ, על הספר