כל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי-גמורה" של עגנון – היא "אוקסימורון מהלֵך": הנריאטה הרבּסט היא "עץ יבש" ו"גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבּסט הוא איש משפחה אחראי ו"נער" השוכח את חובותיו למשפחתו בעבור לילה של שיכרון חושים. שירה היא דמות דֶמונית והרסנית, חסרת כל גבולות ומגבלות, ו"מלאך בלבן".
פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם החידות האופפות את שירה: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן? האם חיבּרוֹ לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן? היא מנסה להתמודד גם עם השאלה בה"א הידיעה המרחפת מעל הרומן העגנוני: מדוע נמשך הרבּסט לשירה? מה גרם לו לעזוב את אשתו ואֵם ילדיו, את צאצאיו ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאוֹל ושחת? לפנינו פרק בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו.
הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית לספרו של עגנון על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות, תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל. עגנון העלה בספרו דיאגנוזות לגבי ההוֹוה המתהווה ואף השמיע בו פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא.
פרופ' זיוה שמיר היא פרופסור (אמריטה) לספרות עברית של אוניברסיטת תל אביב, המלמדת במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה. כתבה שלושים ספרים בחקר הספרות העברית וערכה ספרים רבים. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן, בפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע עם ובפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (2016).