ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
למדתי מהעץ לכתוב שירה
על הלכתי שנים לצידך 
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 
 
התרחשויות הזויות בשוליים החרישיים
המשוררת אילנה יפה מציגה עולם פנטסטי מעניין ומופרע
ביקורת על "אירוע לילי" - שיר מתוך פיונית על לוח ריק, שלקח אותנו למחוזות האבסורד של השירה העברית  
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
שירים ליום הזכרון לחללי צה"ל
Share






  


 

נתן יונתן

 

 

החול יזכור

הַחוֹל יִזְכֹּר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶּצֶף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הָהֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר -
מִזִּכְרוֹנָם הוּא לְעוֹלָם לֹא יִמָּחֶה. 

כָּמוֹהוּ גַּם עַל חוֹף לִבָּם רָטַט אָז מַשֶּׁהוּ חִוֵּר
וְהֵם רָשְׁמוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל, כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הָעוֹבֵר
הֵאִיר פִּתְאֹם פָּנִים זָרוֹת וּשְׂחוֹק רָפֶה.

הַכֹּל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת זוּלַת הַקֶּצֶף הַלָּבָן.
נֵרוֹת הַלַּיְלָה דָּעֲכוּ. הַיְדִידוּת, הָאַהֲבָה,
הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

הָיוּ שָׁם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת שֶׁנָּהֲמוּ קִינָה שֶׁל יָם
וּבֵית עָלְמִין עַל הַגְּבָעוֹת
וּשְׁנַיִם שֶׁחָלְפוּ דּוּמָם
בֵּין הֶחָצָב וְהַקְּבָרִים וְהַשִּׁקְמָה.

  שני אלונים

                   לזכר אמנוֹן, חבר של ליאור

פַּעַם עַל גְּדוֹת הַוָּאדִי
שְׁנֵי אַלּוֹנִים בַּסֶּלַע,
שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי
שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי.

אֶת הָאֶחָד הָרַעַם
פַּעַם הִכָּה צַמֶּרֶת,
גֶּזַע אָחִיו קָרוּעַ -
בָּאוּ בּוֹ אֵשׁ וָרוּחַ.

קַיִץ שִׁלַּח שִׁנַּיִם,
מֵי הַגְּשָׁמִים הוֹלְכִים הֵם,
עוֹד הֵם עוֹמְדִים הַשְּׁנַיִם -
שְׁנֵי אַלּוֹנִים אַחִים הֵם.

תַּם הַסִּפּוּר, אֵינֶנּוּ.
מִי כָּאַלּוֹן יִתְּנֵנוּ.
שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי
שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי.


 


 
   
 

חיים גורי

*

                                       ליקירַי כרמלה ויצחק, דגנית וגלעד שגב
                                       לזכר סרן שרון שגב


רָאִיתִי שֵׁם חָקוּק עַל אֶבֶן כַּרְמֶלִית —
שָׁרוֹן.  
זִכְרוֹן עוֹלָם בֵּין הָאַלּוֹנִים וְהָאֵלוֹת, הָאֳרָנִים וְהַבְּרוֹשִׁים הַמִּתַּמְּרִים.
שָׁרוֹן.
חָבֵר קָבוּעַ לָרוּחוֹת וְלַגְּשָׁמִים, לַשֶּׁמֶשׁ, לַיָּרֵחַ וּלְכוֹכְבֵי שָׁמַיִם,
לָאַיָּלִים, לַיַּחְמוּרִים, לַנְּשָׁרִים.
שָׁרוֹן.
בָּאָבִיב נֶאֱסָפִים כְּמוֹ לִכְבוֹדוֹ תָּמִיד כָּל פִּרְחֵי הָאָרֶץ הַבְּרוּכָה,
שֶׁכֹּה אָהֲבָה אוֹתוֹ, כְּמִי שֶׁעֲבָרָהּ בְּנִוּוּטִים אֵין קֵץ
וּבָא אֶל תּוֹךְ תּוֹכָהּ.
שָׁרוֹן.
הוּא נִשְׁקָף מִן הַתְּמוּנוֹת יָפֶה מִשֶּׁשִּׁעַרְתִּי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לִי שֶׁהָיָה יָפֶה.
זֶה זִיו הָעֲלוּמִים, הָעֹז וְהַתְּשׁוּקָה, כְּמוֹ בְּהִתְמַכְּרוּת נִמְשֶׁכֶת,
לִהְיוֹת עִם הַקָּשֶׁה יוֹתֵר,
לְהַשְׁכִּים רִאשׁוֹן, לָנוּחַ אַחֲרוֹן, בֵּין אֲנָשֶׁיךָ.
שָׁרוֹן.
גַּם בְּשֶׁל כָּךְ אֲהָבוּהוּ עֲלָמוֹת שֶׁהָלְכוּ בְּעִקְבוֹתָיו כְּמוֹ בֶּכִי
וְרֵעִים לַדֶּרֶךְ וְלָאֵשׁ.
שָׁרוֹן.
עַד בּוֹאוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַכַּרְמֶלִי הַזֶּה לְהוֹסִיף עוֹד יֹפִי,
לְהִצְטָרֵף לָעַד אֶל הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי וְהָרוֹחֵשׁ.
 
 
 



גלעד שגב על שרון

 
 

הַנִּשְכָּחִים
חיים גורי

אני זוכר אותם.
הם היו רֵעַי.
זוֹ דרך העיתים : עַרבֵּל תימרות אבק
כֵּבּוֹת בָּם, עד תֻּמָה, גחֶלֶת זכרון.
וזהו סוד הדם : פרוֹץ והִנָּתֵז
על סלע ועפר,
וּגְוֹעַ נְשִיָּה עם בכוֹר הסגרירים.

אך הם היו רֵעַי.
הללוּ, הזורחים כרֶמֶץ אדמדם
עם נשימת אפי.
הללו, הגבוהים כשמי האלוהים.
רִמַּת הגִּבּוֹרִים בְּקֶטֶב הר
יחות
וסעֻדַּת הבּז והצבוֹעים.

להמשך
 
   


 

תיכון-חובה 1973  /  מחזור-סיום
דוד אבידן

 

 

 

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִנָּזֵק
לֹא בּוֹעֵר לוֹ בֵּינָתַיִם לֹא אוֹהֵב לְהִדָּחֵק
אֵין לוֹ מַיִם בַּבִּרְכַּיִם
אֵין לוֹ סִיד בַּמִּפְרָקִים
הוּא יִהְיֶה בֵּין הַמַּכִּים וְהַמֻּכִּים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִפָּגַע
אֵין לוֹ רַחַשׁ בָּאָזְנַיִם עוֹרַתֹּף עוֹד לֹא פָּקַע
אֵין לוֹ פִּיחַ בָּעֵינַיִם
אֵין לוֹ דָּם עַל הַבְּגָדִים
הוּא חֻנַּךְ לִהְיוֹת אָדוֹן בֵּין עֲבָדִים

 

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לֹא לַחֲזֹר
יֵשׁ לוֹ דֹּאַר כָּל יוֹמַיִם וְשֵׂעָר אָרֹכְשָׁחוֹר
חֲבֵרָה בְּגִבְעָתַיִם
חֲבֵרִים בְּפַּלְמָחִים
הוּא שַׁיָּךְ לְעַם הַשַּׁיָּכִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִגָּמֵר
כְּבָר הָלְכוּ לוֹ תּוֹךְ יוֹמַיִם פֹּה חָבֵר וְשָׁם חָבֵר
תִּסְפְּרוּ לוֹ עַד אַלְפַּיִם
תְּסַכְּמוּ לוֹ עַל מַחְשֵׁב
הוּא מַחְזִיק עוֹד בֵּינָתַיִם הוּא יוֹשֵׁב

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת מֻחְזָר בַּאֲרִיזָה
שְׁתֵּי רַגְלַיִם שְׁתֵּי יָדַיִם לֹא שָׁמַן וְלֹא רָזָה
רוֹחֲצִים אוֹתוֹ בְּמַיִם
מַחְלִיקִים אֶת הַמַּדִּים

יִקְבְּרוּ אוֹתוֹ שָׁלֵם בֵּין יְהוּדִים 
   


    
  מתוך פְּחִיתָה

מאת אלישע פורת


שִׁיבה

וְהֵם חִכּוּ לוֹ שֶׁיָּשׁוּב:
הַדֶּשֶׁא הַקָּצוּר, גֻּמַּת הָעֵץ,
כִּסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק שֶׁדָּהוּ,
פִּשְׁפָּשׁ חָלוּד, צִירָיו שֶׁיִּבְּבוּ.
הָאֵם, הָאָח, הָאָב וְהָאָחוֹת,
קְפוּאִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן: קְמוּלִים
שְׁקוּפִים, שָׁחִים מֵרֹב יָמִים.
וְאָז, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְפֶתַע, הַכֹּל
יָחֵל לָנוּעַ: הַדֶּשֶׁא שֶׁיִּצְמַח,
הָעֵץ יִשָּׂא פִּרְיוֹ, כִּסְאוֹת
הַפְּלַסְטִיק יִתְמָרְקוּ וְהַפִּשְׁפָּשׁ יִסֹּב,
יַחְרֹק, וְלֹא יַפְסִיק לָנוּעַ.
רַק שֶׁיָּשׁוּב וְיִכָּנֵס: בּוּעַת
הַזְּמַן תִּפְקַע, לִבָּם הַמְצֻלָּק
יַחְזֹר לִפְעֹם. עַל בִּרְכֵּיהֶם
יֵרְדוּ לְאַט, אֵלָיו יִשְּׂאוּ
עֵינַיִם: בִּבְכִי, בְּהוֹדָיָה
.

 געגוע

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנִי נִכְנָע
לַגַּעֲגוּעַ אֶל מֵתַי.
צְפִירַת הַיְבָבָה שֶׁשּׁוֹרֶקֶת
מֵעַל צַמְּרוֹת הָאֶקָלִיפְּטוּסִים
נִשְׁמַעַת מֵרָחוֹק כְּאִלּוּ הִיא
שְׁרִיקַת צֹפֶן פְּרָטִית
בֵּינִי לְבֵינֵיהֶם. כְּאִלּוּ
יָקוּמוּ עוֹד מְעַט,
יִתְנַעֲרוּ מִן הֶעָפָר,
יַשְׁעִינוּ אוֹפַנֵּיהֶם עַל הַגָּדֵר
וְיִשְׁרְקוּ אֵלַי בַּחֲזָרָה.
כְּאִלּוּ שָׁב הַזְּמַן וּמִתְכַּנֵּס
אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַצּוֹפָר הַחַשְׁמַלִּי,
יוֹרֵד בַּבַּרְזִלִּים וּמַאֲרִיק
אֶת הַיְבָבָה הַחֲרֵדָה
עָמֹק אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה
.

הבן האובד

                               למאיר איילי

וְהוּא חָזַר, חָזַר כְּמוֹ זָר.
וּכְשֶׁחָזַר, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא
זָכַר. כִּי בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל הוּזַר:
הַבַּיִת, הֶחָצֵר, הַשְּׁבִיל הַצַּר.
וְזִכְרוֹנָם חָתַךְ בְּתוֹךְ לִבּוֹ,
גָּזַר, וְהוּא שֶׁשָּׂרַד, וְהוּחַן,
חָזַר; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּע עוֹד שָׁם
שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר, אֲפִלּוּ שֶׁיּוּזַר:
מִשְׁעוֹל עָפָר, וּשְׂדֵה הַבָּר וּתְעָלַת
הַגְּבוּל, וְעֵץ לִימוֹן, פִּרְיוֹ הַמַּר.
הוּא חָשׁ שֶׁהֵעָדְרוֹ כְּמוֹ נִגְזַר:
לַחְזֹר לִבְסוֹף, לַחְזֹר כְּמוֹ זָר,
עִם זִכָּרוֹן אָפֵל שֶׁלֹּא נִזַּר,
וְחוּט נִפְרָם שֶׁל גַּעֲגוּעַ חַם

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יֻשְׁזַר. 
 


  
 

שירים לגוּני
רעיה הרניק

*

יְלָדִים הֵם כְּמוֹ פְּרָחִים,
אָסוּר לִקְטֹף אוֹתָם
וּלְהַחֲזִיקָם בְּכַף הַיָּד.

רַק לִזְכֹּר מֵרָחוֹק. כְּמוֹ
צִלּוּם: צַעַד רִאשׁוֹן אוֹ
חִיּוּךְ מִתּוֹךְ שֵׁנָה –

בַּגְרוּת נְבוֹכָה וּמְהֻסֶּסֶת,
הָאֹמֶץ לִהְיוֹת אָדָם,
חִיּוּךְ שֶׁבּוֹ הַגֶּבֶר וְהַיֶּלֶד.

וְלַעֲבֹר. לָתֵת לָהֶם
לִפְרֹחַ
וְלֹא לָגַעַת. וְלֹא לִשְׁכֹּחַ.

1975

 


 *

עַכְשָׁו אַתָּה נָח סוֹף סוֹף
בְּנִי הֶעָיֵף חֲסַר הַמְּנוּחָה.
כְּתֵפֶיךָ הָרְחָבוֹת הוֹלְכוֹת וְצָרוֹת
כְּמִדּוֹת הָאָרוֹן וְהָאֲדָמָה.

עַכְשָׁו אַתָּה בָּטוּחַ לְבַסּוֹף
בְּנִי הַיָּפֶה, רְדוּף הַסַּכָּנוֹת.
רַגְלֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְיַשְּׁרוֹת,
גּוּפְךָ מוּגָן בְּתוֹךְ הָאֲדָמוֹת

שֶׁאֶת גְּבוּלָן חָרַצְתָּ בְּרִיצָה
בְּלֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה, בִּנְשִׂיאַת
אֲלוּנְקוֹת, מַקְלְעִים, מַרְגֵּמוֹת.

הָאָרֶץ שֶׁאָהַבְתָּ מַפְנָה רֹאשָׁהּ,
אֲבָל אוּלַי הָאֲדָמָה מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ
וּפֶרַח אוּלַי יִנְבֹּט מִדִּמְעָה.

כשיבואו הדברים

א

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם
אֶל מוּל הָאָסוֹן.

כָּל חַיַּי קוֹפְאִים אֶל הַמָּחָר הַזֶּה.
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת – אֲנִי הַבַּרְזֶל.
עֵינַי אֲבָנִים לוֹהֲטוֹת
אֵינֶנִּי בּוֹכָה.

כְּבָר עַכְשָׁו אֲנִי חָשָׁה אֶת הַלַּהַט,
אֶת הַיֹּבֶשׁ בַּגָּרוֹן,
אֶת הַמַּבָּטִים וְהֶחָרוֹן,
וְלַיְלָה לַיְלָה בּוֹכִים חַיַּי
אֶת בְּכִי
אוֹתוֹ הַיּוֹם.

 

      רעיה הרניק אמו של רס"ן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני , שנהרג בקרב על מוצב הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל
        מתוך: חשבון עובר ולא שב

          

בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור